נשים את הנשים על הבמה

 - בַּמַּרְאָה - 

אְַנִי נוֹבַעַת מִתוֹכִי

מַיִם טְהוֹרִים ֹשֶעוֹלִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם,

כְּמִתּוֹךְ מַעְיָן

ֹשֶאֶבֶן סֶלַע הִתְגּוֹלְלָה מִמֶּנוּ.

אְַנִי נוֹבַעַת מִתוֹכִי צְחוֹק וְחֹפֶֹש.

נוֹבַעַת בְּחִירָה לִהְיוֹת

נוֹבַעַת אוֹרך רוּחַ קְלִילָה

נוֹבַעַת אוֹר חַם שֶל זְרִיחָה.

נוֹבַעַת מִתוֹכִי

חַיִּים.

יותר ממחצית העולם האנושי המבוגר מאוכלס בנשים. 

מה לא נאמר עליהן?

שדעתן קלה. 

שלא סתם המילה "לשון" היא נקבה ביוונית, באיטלקית, בספרדית, בצרפתית, בגרמנית ואפילו בעברית.

שעדיף ליפול בין זרועותיהן ולא בידיהן.

ובכן... כל הדוברים הללו היו גברים. 

ואילו הנשים יודעות עד כמה הן מעניינות, מורכבות, עתירות יכולות:

יש להן רחם והן מלאות ברחמים. 

יש בהן פיקחות ומעשיות אבל גם הן גדושות בבינת הלב.

מוחן בנוי אחרת מזה של גברים ומתוך כך צורת החשיבה שלהן שונה, ראיית העולם וחווייתו היא אחרת ולכן גם הדרך שבה הן פועלות.

איך זה שנשים רבות מוצאות את עצמן בסביבות גיל חמישים מחפשות דרך?

למה זה קורה? 

מהם המנגנונים הפיזיולוגים שמתחוללים בגוף האישה בגיל הזה?

מה משמעות גיל המעבר והזמנים שאחריו?

ומה קורה לנו הנשים, בהיבטים נפשיים- מחשבתיים ורגשיים?

ואיך 'יצירה' מתחברת לכל זה?

כל זה ועוד בהרצאה של ד"ר מרגנית סלונים -  

"נשים את הנשים על הבמה"